לטפח את התקווה. להעלות את התדר שלנו. להתעלות. תפילה היא הכמיהה האנושית לאחדות,
להשתייכות לדבר נשגב, גדול יותר מאיתנו.
יעקב אומר שתפילה היא מערכת יחסים ישירה עם מושא תפילתו. קשר ישיר איתו. זאת ערכת יחסים
שאפשר לפתח ולטפח.
התפילה פותחת את הלב, מרככת את הרגשות, נותנת לי כוח מעצם היותה עשייה יצירתית. אמונה
שאני יכולה להשפיע היא תרופה לחוסר אונים.
העולם שלנו נראה אבל רובו בלתי נראה. מסתורין.

רשת החיים ארוגה בקורים שכולנו שייכים וקשורים אליה והתפילה משפיעה בערוצים האלה
התפילה ליוותה אותי במצבים הכי נמוכים בחיים ונתנה לי עוגן ותקווה לשינוי. היתה מגדלור בשבילי.
היא מקור של עוצמה וכוח ואפשרה לי שליטה במצבים בלתי אפשריים.
התפילה שומרת על הלב שלי חי רך ופתוח גם בזמן כאב וקושי.

​

הפעם הראשונה בה התפללתי או יותר נכון לומר – התפילה מצאה אותי היתה מאוד עוצמתית
הייתי במסע הראשון שלי בהודו, בכפר קטן ומקודש בשם ״אום קרישוואר״
שני נהרות נפגשים בנקודה אחת. בוקר אחד יצאתי לטיול לבדי וישבתי על גדת הנחל וזה הפתיע
אותי מבפנים. כמו התפרצות של הארה, חשתי דחף חזק להתפלל. זה היה חזק ממני וסחף אותי.
כמו נהר שזורם החוצה מליבי. מצאתי עצמי מתפללת עבור כל היקרים לי, משפחה, חברים, ארץ,
שמיים.... עוד ועוד זה נמשך. שעה ארוכה.

זאת הפעם הראשונה שחוויתי מקרוב את העוצמה של התפילה בתוכי.

כך נמשך הדבר בוקר בוקר, ואני למדתי להתכוונן ולאפשר לאנרגיה הזאת לזרום החוצה ממרכז
הלב. אנרגיה קיימת וניתן לחוש בה.
יש פעמים והתפילה מתעוררת בנו מתוך מקום של קושי וכאב.
בטיול שעשיתי לתורכיה, הגעתי לקבל של רומי, המיסטיקן הסופי הנודע בקוניה. אולם יפה וגדול מלא
בריח של שושנים. התיישבתי קרוב ככל הניתן כדי לחוש ולספוג את האווירה. ללא אזהרה מוקדמת,
פרץ המים הגיע מבפנים, דפק על דלתות ליבי עד שנתפתח. זרם של כאב אדיר זרם מתוכי החוצה, ,
מלווה בדמעות עד התרוקנות. ובמצב הריק ליבי התמלא בתפילה של הודיה והכרת תודה.
החיים הם מסתורין. החיבור או הריפוי כנראה מצוי בכל מקום.
בהמשך חיי שכחתי מאיכות זו שבתוכי – ובעולם עד ש

 

לאחר לידת בני השלישי לקראת גיל 40 נכנסתי למצב של חרדה כרונית. למי שלא מכיר, זו חוויה
קשה וכמעט בלתי נסבלת של חרדה מתמשכת, ביום ובלילה. חוויה קשה להכלה. יום אחד, ברגע של
חסד, נזכרתי ביכולת הזו ונאחזתי בה. זה היה כמעט הדבר היחיד שהיה לי לעזר באותה תקופה
קשוחה. התפילה היתה לי עוגן חזק, שמזכיר לי שיש תקווה לשינוי, ובעיקר שאני לא חסרת אונים,
שיש לי כוח לייצר שינוי ולהשפיע על המצב שלי.

ומאז, התפילה היא חלק משמעותי בחיי.

​

בזמן משבר קשה ומאתגר עם בן משפחה, כמעט על סף ייאוש וחוסר אונים. שוב פניתי אל התפילה,
הפעם בעבור אדם אחר. יום יום, החזקתי עבורו את האור, את התזכורת שיש טוב בעולם, עד שהוא
זכר את זה בעצמו.

MOVEMENT MEDICINE מציעה דרך ישירה וחווייתית לתפילה – לחיבור עם עצמי ועם הבריאה.
זה חלק מהמורשת שלנו כבני אדם ומקור לעוצמה וכוח.
מקור לריפוי שנמצא בידינו ממש, ללא תלות חיצונית במישהו או משהו.
בסוף כל שיעור אנו מקדישים כוונת לב, אנו מתפללים.
פעמים רבות, במצב התודעה של הלב הפתוח ומלא על גדותיו, התפילה עולה ונשפכת החוצה, כמו
מתוך עצמה.

הריקוד האקסטטי טומן בחובו את המסתורין של להיעלם בתוך הריקוד. אנו קורים לזה: ״HOLLOW״
״BONE״ ״עצם חלולה״, מצב תודעה בו ההגדרה של ״אני״ עלם לתוך חוויה של נוכחות, של הוויה, של
תפילה.

מיטיב לתאר זאת חאפיז, מורה רוחני ומשורר מהמאה ה-13 כותב לנו השראה לתפילה מרגע יומיומי
פשוט של בוקר:
״הקשב -
הקשב בתשומת לב למה שסביבך
ממש עכשיו.
בעולם שלי
יש נקישות מצלצלות
של תופי חלב הבוקר.
ואופן עגלה מחוץ לחלוני
בדיוק פגע באבן
ושיחרר מזמור סוחף
עם שמו של האהוב.
יש קריאה לתפילה
שעולה כמו שמש
מתוך אלפי פיות של ציפורים.
יש אין סוף מהמם
של תנועה וחיים.
נביעה של קול ואור
מידיי הצמודות
ומהפשטות השקטה של הוויתי וליבי.
יקירי,
האם זה נכון שתודעתך

היא לפעמים כמו שור
נוגח
רץ ברחובות העיר,
צועק בטירוף כזה בפנים ובחוץ
על עשרת אלפים הדברים
שלא משנים דבר?
חפיז, גם כן
הכה ראשו שנים רבות בצעירותו
וחשב שהוא במרחק גדול
משביתת נשק
עם אלוהים.
אבל זו הסיבה שעולה הרגל הזקן והמצולק הזה
הפך כעת לבציר כה מתוק ונדיר
שמתייפח ושר עבורך.
זו הסיבה שחפיז בפיוטיו לעולם
מכה במצילה שלו וקורא לך.
הו הקשב,
הקשב בתשומת לב
למה שבתוכך ממש עכשיו.
בעולמי
כל שנשאר הוא קריאה מופלאה
לריקוד ותפילה
שעולה מעלה כמו אלף שמשות
מתוך פיה
של ציפור בודדה״.
מתוך הספר: ״הנושא הערב הוא אהבה״,

תרגום מקורי: דניאל לדינסקי,

עברית: נמרוד בורוש.